לוגו בית החינוך

בית החינוך ברוח הדמוקרטיה

בית חינוך ברוח הדמוקרטיה

אנחנו בוחרים רבות להתנהל בבית החינוך שלנו ברוח החינוך הדמוקרטי, שתופס את הילד כשווה. קיימת היררכיה פחותה בהרבה בין מבוגרים לילדים, מתוך תפישה שכל ילד הוא עולם שלם בעל דעה עצמאית, אישיות, רצונות, שאיפות ויכולות. החינוך הדמוקרטי שם את הילד במרכז, אך גם מטיל עליו את האחריות לחייו. חשוב ללמוד ביחד עם הילד מה נכון ומדויק עבורו.

בית החינוך שואב ידע ותפישה גם משיטות חינוך נוספות. אני מאמינה שעל מנת להגיע לדיוק הגבוה ביותר שניתן, עלינו להיות פתוחים לידע, לרעיונות ולכלים נוספים. המקום מקבל השראה גם מהחינוך האנתרופוסופי, מהחינוך הפתוח, החינוך המונטסורי, PBL – project based learning ותיאוריית האינטליגנציות המרובות.

בחירה

בתפישה שלנו אין דרך נכונה אחת לעשות דברים. אין דרך אחת להצלחה, מדד ההצלחה משתנה מאדם לאדם. לפי תפישתי, עלינו לבצע את בחירותינו בחיים בניסיון לעשות כמיטב יכולתנו בכל רגע נתון. איננו יכולים לחזות את העתיד ולאן הוא יוביל אותנו. לכן נדרשת רגישות גדולה מצד אדם כלפי עצמו. כשאנו בוחרים משהו, עלינו לשתף איתו פעולה וללכת עימו עד הסוף, גם אם בדיעבד היינו בוחרים משהו אחר. כל בחירה היא הזדמנות ללמידה, גם בהווה וגם לעתיד – איך לבחור עבורנו טוב יותר בפעם הבאה.

איך זה בא לידי ביטוי אצלנו? למשל, כשילד בוחר לו”ז פעילויות מסוים, ואז מגלה שאינו מתחבר לפעילות שחשב שהיא מלהיבה – הוא לומד, כשילד בוחר לבצע תורנות מסוימת שאולי נראית לו הכי קלה, ומגלה שהיא גם משעממת – הוא לומד, כך גם כשילד מעמיס על עצמו יותר מדי או כשהוא מחליט שאינו אוהב לאכול משהו ואז מגלה שהוא דווקא טעים.

בתוך כל הבחירות האלה, נדרשת גמישות מהמערכת לאפשר לאדם לשנות את דעתו, תוך בחינת תהליך הבחירה: למה בחרתי כך בהתחלה? למה שיניתי את דעתי? כל אלה מאפשרים לילד להתמודד עם הבחירות העתידיות שלו. היכולת לבחור ולהחליט עבור עצמנו היא כלי יסודי לחיים, המהווה קושי עבור אנשים רבים.

אנחנו נוטים לאבד את דרכנו הייחודית בתוך התניות חברתיות ועצות מהסביבה, ומתקשים למצוא את החוש הפנימי שלנו שאמור לאותת לנו על דרכנו. מטרתנו היא לחזק חוש בחירה זה בקרב הילדים, לעזור להם להקשיב לעצמם, כדי שיידעו להחליט החלטות שנכונות עבורם גם בטווח הקרוב וגם בטווח הרחוק בחייהם.

לפיכך, להחליט איך ייראה התפריט שלי – שווה ערך להחלטה איך אזין את המשפחה שאבנה בבגרות, למצוא פעילות שאני באמת נהנה ומתחבר אליה – שווה ערך למציאת ייעוד מקצועי בחיים, להחליט להעז ולאתגר את עצמי במקומות שקשים לי – שווה ערך להתמודדות עם כל אתגר שיצוץ בחיים.

לילדים יש אפשרות להתנסות לראשונה, תוך כדי עיצוב והתפתחות אישיותם, בחוויית החיים הבוגרת שכולה מורכבת מבחירות. אי-ודאות מפחיד את כולנו, וההבנה של איכות הבחירה והשלכותיה על איכות החיים שלי ועל הסביבה שלי, היא משמעותית ומשפיעה מאוד על החיים הבוגרים. חשוב שילד יתנסה בבחירה מודעת כמה שיותר.

דבר נוסף חשוב הוא הרפלקציה לאחר הבחירה: לאחר שילד למד לבחור בחירה מודעת, והבין שהתנסה וטעה, דמות חינוכית מסייעת יכולה לתת לו כלים לבחירה נכונה יותר בפעם הבאה, ולסייע במציאת השאלות שעליו לשאול את עצמו כדי למצוא את התשובה ואת הבחירה הנכונות עבורו. האם פסלתי מהר מדי? האם שמתי את דעת הסביבה לפני דעתי? האם אני סוגר את עצמי מפני דברים מסוימים מתוך פחד או מתוך ניסיון אחד שלא צלח, ואולי כן שווה לתת הזדמנות שנייה? – כל אלה הם כלים משמעותיים מאוד, בהיותך אדם בוגר שעומד אל מול האתגרים הללו לבדך. 

בחירה דמוקרטית

בחירה דמוקרטית מאפשרת להביע דעה וגם מאלצת אותנו להצדיק אותה. כלומר, לא מספיק שאני רוצה משהו  – עליי להסביר גם מדוע. זה עוזר לפתח יכולות חברתיות ותקשורתיות, משום שעליי למצוא את הדרך לשכנע  קבוצת אנשים, שמה שאני רוצה הוא הדבר הנכון לעשות.

ביחד עם זאת, אני מקשיב לעוד דעות שונות משלי, וכך עליי לשקול האם הרצון שלי הוא בהכרח נכון עבורי, ויותר מכך – האם נכון עבור כולם? 

בחירה דמוקרטית מאלצת אותי לראות את האחר, לראות בו שווה ערך לי, ולהתמודד במידה שדעת  האחר שונה משלי. הדמוקרטיה מכוונת אותנו לדיבור תרבותי ומכבד, מלמדת אותנו שאמפתיה וראיית האחר הן חשובות, משרתת את כלל הקהילה, ומלמדת שאם אדע לתווך את מחשבותיי ורגשותיי מספיק טוב – הם גם ישרתו אותי ברמה האישית.

בחירה דמוקרטית היא הכנה לחיים הבוגרים. אנחנו חיים במדינה המנסה להיות דמוקרטית. הבחירה שלי האם ואיך להשפיע ולהביא את עצמי היא משמעותית. גם אם בחרתי לא להשפיע – אני עדיין נושא בהשלכות. הבחירה הדמוקרטית יוצרת אחריות חברתית כלפי עצמי וכלפי הסובבים אותי.

תורנויות

בנוסף לערכים הדמוקרטיים המובילים אותנו בבית החינוך, ברצוננו להתנהל באופן כמה שיותר משפחתי ולחזק את ערכי הקהילה והמשפחה. לתפישתי, משפחה היא גוף אחד המורכב ממספר פרטים, החותרים ביחד לאותה המטרה: רווחת הפרטים וחוזק התא המשפחתי. מבחינתי התורנויות מהוות חלק בלתי נפרד מזה. כולנו רוצים  לקחת משחק מהמדף בכיף, מעוניינים בכלים נקיים לאכול בהם, רוצים שהציוד שלנו יישמר באופן הטוב ביותר, ושואפים למרחב נעים לשהות בו.

התורנות מאפשרת אחריות קבוצתית: לסדר ערבוביה שאני עשיתי וגם לסדר דברים שאחרים נגעו בהם, מתוך הבנה שמה שאני מסדר, גם אם לא השתמשתי בו כרגע, משרת גם אותי, ומאפשר גם לי מרחב נעים ונוח יותר לשהות בו.

כיום גוברת הנטייה לזרוק חפץ שבור ולא לתקן יותר, להשתמש בכלים חד-פעמיים, ערכו של הרכוש הפרטי והציבורי פוחת. התורנויות מעצימות את הקשר למרחב שבו נמצאים. זה מתחיל מהחדר שלי, הבית שלי, העיר והמדינה שלי, ומגיע עד לאופן בו אני מתייחס לאדמה ולעולם שאני חי בו.

ההסבר שניתן לילדים הוא שלכל אדם יש זכויות בסיסיות וגם פריווילגיות, וכדי להרוויח פריווילגיות – עליי לבצע את החובות המוטלות עליי כחלק מגרעין ומחברה שלמים. 

התפריט ובחירתו

התפריט שלנו נבנה ביחד עם הילדים, באופן דמוקרטי. מספר ערכים מובילים אותנו: הנאה מהאוכל (מי אוהב מה), ערך תזונתי של המנות המוגשות, מגוון מספק ופרקטיות. כשמגיעים לתזונת  ילדים, מובן שכל הורה מתנהל בדרכו בביתו וקיימות דעות רבות בנושא. כמערכת, עלינו למצוא דרך לאזן ככל האפשר בין הדעות והגישות, ולהציע על השולחן מגוון מספק ומזין של מאכלים שהילדים ייהנו מהם, ישבעו וגם ייזונו מהם היטב.

איננו מתווכחים עם הילדים על מה יעלה על צלחתם. מחקרים מוכיחים ששיח מוגבר, מתמשך ומשכנע סביב תזונה עם ילדים, מוביל לתוצאה הפוכה של בררנות במזון ולמאבקי כוחות סביבו. מזון עונה גם על צורך רגשי, ולרוב הוא גם קשור לשליטה בחיים ולתחושת העצמאות. מלחמה בנושא רק מעצימה את הפער.

השיח שלנו עם הילדים בנושא התזונה מציג עובדות פרקטיות על השפעת מזונות מסוימים על גוף האדם ומלווה בדוגמה אישית שלנו כאנשי צוות לאכילה מגוונת ומזינה, ומשם הבחירה נתונה לילדים.

גם אנחנו, המדריכים, מראים מוכנות להתנסות בדברים שאנחנו לא בהכרח אוהבים, ועם גילוי משהו חדש שמצא חן בעינינו למרות שחשבנו שלא נאהב, נשתף את הילדים. אנחנו משתדלים להתרגש מהאוכל, לשבח אותו, לבשל בנוכחות הילדים וליהנות מהתהליך.

כמו כן, איננו נכנסים למאבקים עם ילדים שבוחרים לא לאכול. אנחנו חיים בחברת שפע הצורכת הרבה יותר ממה שהגוף צריך, ולא בהכרח צורכים מה שמזין וטוב לגופנו. ילד שהוגשו מולו שבעה עד עשרה סוגי מזונות, ועדיין לא מצא שום דבר שהוא מוכן לאכול – כנראה לא מספיק רעב. 

חשוב להבין שהוא לא יגווע ברעב, ואנחנו רוצים שילמד להתמודד גם כשאין בדיוק את מה שהוא רוצה כרגע. יחד עם זאת, ננסה לבדוק עם הילד אם בכל זאת יוכל ליהנות מהארוחה ויסכים לאכול (להוסיף, להוציא או לאכול משהו מאתמול וכו’).

בבית החינוך שלנו אנחנו מבשלים כל יום אוכל טרי, שנעשה באהבה על פי התפריט שהילדים בחרו.

התפריט שלנו הוא צמחוני. אני מאמינה ב”walk your talk”: אני מעודדת את הילדים להתנהל לפי הבחירות שהם מבצעים בחיים, כמוני.. איני מאמינה באכילת בשר ולא אוכל בשר בביתי, ולכן התפריט בבית החינוך הוא תפריט צמחוני. יחד עם זאת, אינני “מטיפה” לאי אכילת בשר או מעודדת צמחונות. אני פשוט מתנהלת לפי הערכים שמובילים אותי.

אנחנו מתחשבים גם בילדים ובצורכיהם השונים, למשל: ילדים טבעוניים, אלרגיים וכדומה – תמיד נדאג למגוון של מזון שיאפשר לכל ילד את מרחב הבחירה בתוך התפריט הקיים.

צוות ההדרכה

הצוות שלנו מגוון מאוד, הן מבחינת גילאים, רקע אתני ומוצא עדתי, הרכב משפחתי, מגדר והשקפות עולם. הרבה יותר קל לי כמנהלת המקום, לבחור צוות הומוגני הדומה לי בדעותיו ובאורח חייו. אצלנו החשיבה על הילדים קודמת לכל. אנחנו מבינים שכל ילד בא מרקע שונה ומחוויית חיים שונה, ומתחבר לסוגים שונים של אנשים. גיוון בצוות מאפשר לילד להיחשף למגוון של דמויות חינוכיות, להתמודד ולמצוא את הדרך להסתדר גם עם מי שאינו הדמות הטבעית עבורו, לקבל את כולם, וגם להצליח לגלות מהם היתרונות הקיימים בכל אדם. עם אחד ארגיש קרוב יותר רגשית, עם השני הכי כיף לשחק, השלישי מטפל בי הכי טוב אם כואב לי הרביעי הכי מצחיק וכו’.

המגוון בצוות מעיד עליו היטב. גם הצוות נדרש לקבלת האחר, כל אשת צוות נדרשת למצוא את היתרונות באחרת. אנחנו חיות את מה שאנחנו מנסות ללמד. איננו יכולות לצפות מהילדים לקבל כל אדם באשר הוא, אם  לא נהיה מסוגלות לעשות זאת בעצמנו וככלל, לא נצפה מהילדים למשהו שאיננו מצפות מעצמנו. לכל ילד יש מקום אצלנו, ולכן כך גם לגבי כל אשת צוות.

אנחנו רוצים להעניק דוגמה אישית, לחיות כמה שיותר קרוב לערכים שלנו. זה מעצים אותנו ומאפשר את חשיפת המתח הבריא בין רצונות ואזור נוחות, לבין עקרונות ואידיאלים גם בפני הילדים. גם אנחנו מתמודדות זו עם זו, בדיוק כמוהם, וגם אנחנו מוצאות את הדרכים להשתלבות, לעבודה משותפת ולאהבה הדדית.

חשוב לציין שעובדת שהיא אימא, יכולה להגיע עם ילדיה לעבודה אצלנו. מובן שעליה להיות מסוגלת לעשות את ההפרדה בין ההתנהלות בבית לבין ההתנהלות בעבודה. אפשור כזה הוא רב ערך מכמה בחינות: מסר לחברה – לא צריך לבחור בין אימהות לבין עבודה, מסר ליתר הצוות – אם מישהו יחליט להביא ילדים, עדיין יש לו מקום איתנו, וכמובן  המסר לילדים, המרוויחים מנוכחותם של ילדים נוספים ושל תינוקות. האווירה המשפחתית, תורמת לפיתוח אמפתיה וחמלה לילדים צעירים, ולרגישות הילדים. 

חונכויות אישיות

פרויקט החונכות האישית חדש אצלנו ונמצא עדיין בחיתוליו. לכל אחד מהילדים יש מפגש חונכות אישי עם אשת צוות לבחירתו/ה. במפגש זה, שאורכו 15-20 דקות, יכולים הילדים לעשות עם אשת הצוות מה שמתחשק להם: לשחק, לקרוא, לטייל (גם מחוץ למתחם הפעילות), לשמוע מוסיקה, לדבר ובעצם כל דבר שירצו. ניתן גם לקיים גם מפגשי חונכות משותפים ולעזור לייצר אינטראקציות ושיחות בונות בין הילדים. מטרות הפרויקט:

  • קירוב, שבירת דיסטנס וחיבור טוב יותר בין הילדים והצוות.
  • אפשרות לילדים להתאוורר מהאווירה הכללית.
  • היכרות של הצוות עם ילדים שאינם בולטים מטבעם.
  • אוזן קשבת לבעיות, דאגות וסוגיות שהילדים לא נוטים להחצין.
  • שלכל ילד יהיה אדם קרוב ונוכח לפנות אליו בעת הצורך.
  • קבלת תמונה מלאה יותר של צורכיהם האישים של הילדים ושל הנקודות שדורשות תשומת לב גדולה יותר או עזרה.

החונכות מקבלות הדרכה והנחיה, כולל הנחיה אישית לכל אחת עבור הילדים שהיא חונכת, הכוונה לגבי נושאים טעונים, רגישויות, נקודות מיוחדות להתייחסות עבור כל ילד/ה ונוהלי דיווח.

אנחנו רואות בפרויקט חשיבות רבה. מפגשינו היומיים עם הילדים קצרים מאוד ואנו מעוניינות להכירם יותר טוב ולהוות עבורם מסגרת מקבלת, מכילה ותומכת. לפי התרשמותנו עד כה מאז תחילת הפרויקט, הילדים מצפים, מתרגשים ומתכננים תוכניות למפגשי החונכות שלהם. הם יוצאים למפגש בשמחה גדולה ותוצאות ותהליכים משמעותיים כבר נראים בשטח. 

רב גילאיות

רב גילאיות בקרב הילדים והצוות תורם לכל הכיוונים. התנהלות זו היא מאתגרת, אבל לעניות דעתנו היתרונות עולים על החסרונות. רב הגילאיות עוזרת לבוגרים לפתח תחושת אחריות, חמלה, הזדמנות ללמד, יכולת להתאמץ לתקשר עם מישהו שמתקשה להבין אותי, הבנה של התפיסה שככל שאני גדל – כך גדלה כמות האחריות שלי, אך גם יכולת הבחירה והחופש שלי מתעצמים.

עבור הצעירים מאתגר ליצור קשר עם ילד בוגר. כך מתאפשרת להם התנסות בדברים שבני גילם לא תמיד מתנסים בהם, לפתח בטחון עצמי, לא לפחד מהבוגרים. רב גילאיות מעלה את רמת השיח והחשיבה, מעניקה דמות לחיקוי לשאוף אליה, דמיון לגבי העתיד, מאלצת אותם לתקשר מילולית (ככל שאני גדל התקשורת מתבססת יותר ויותר על שיח מילולי, יכולת ורבאלית), ומפתחת את יכולת הביטוי הרגשית.

רב הגילאיות נושאת פירות בשטח, המקרבים בין הגילאים. למשל: ילדים שמתקשים למצוא את מקומם בשכבת הגיל שלהם, יכולים לבחור להתנסות עם קבוצות גיל נוספות בדינמיקות שונות, הבוגרים מצטרפים לאיסוף הקטנים מהגן, אנחנו מקיימים תחרויות בישול משותפות, משחק משותף ועזרה הדדית. 

למה דווקא בצהריים? האם אי פעם נרחיב את זמני הפעילות שלנו?

יש לי חלום. החלום שלי הוא להקים בית ספר ברוח דמוקרטית – חווייתית, בית ספר המקבל כל ילד באשר הוא, שלא מפחד לעסוק בעולם הרגשי והפנימי, ומאפשר למידה שונה וחווייתית.

כשהחלום שלי נפגש עם המציאות, הבנתי כי המערכת הפורמאלית לא מקלה על מקומות כאלה להיפתח. בחרתי לא לוותר על החלום שלי, ולנסות להתקדם אליו צעד אחר צעד בדרכי הייחודית.

בשלב הראשון בשנת 2015, “עולם ומלואו” התחיל כעסק של חוגים והפעלות לילדים, בדגש על עולמם הרגשי ועל למידה חווייתית.  

“עולם ומלואו” עבד בעיקר במוסדות שונים: בתי חוגים, צהרונים, ספריות, מתנ”סים, בתי ספר וגנים ברחבי הארץ. עקב כך, התחלתי להכיר אנשים באזור, להתוודע לפעילות המערכת הקיימת, ולהבין מה אני בוחרת לקחת מהקיים ומה אני רוצה לעשות אחרת.

לאחר שנתיים, בקיץ 2017, פתחתי את בית החינוך בבית משלנו, בפתחה של חופשת הקיץ. לאחר מכן , המשיכה הפעילות לבית חינוך הפועל בשעות הצהריים, בסטודיו במושב סתריה.

השנה החלטנו להרחיב את הפעילות, ובסתיו נבנה בית החינוך החדש בסתריה, בית המיועד כולו לפעילות של “עולם ומלואו”. השאיפה היא להמשיך ולהתפתח תוך למידה מתמדת והתאמה לצרכים מהשטח, עד להגשמת החלום: בית ספר אחר, מסוג שעדיין לא קיים באזור, שממשיך להתפתח, ללמוד ולבקר את עצמו תוך כדי עשייה, ולשאוב את הידע הן מהניסיון והן משיטות החינוך השונות.