חינוך בר קיימא

חינוך בר קיימא

אנחנו מאמינים ב walk your talk, כלומר, לחיות את העקרונות שלנו. זה לא מספיק לדבר על אקולוגיה וקיימות, כדי להנכיח אותה יש לנהוג לפיה. בתי ספר ומוסדות חינוכיים (וגם לא) הם מקור גדול לזיהום, כיש צורך להזין, להשקות, ללמד, לתפעל ולהעסיק כמות מכובדת של אנשים או ילדים, ישנו בדרך כלל בזבוז עצום שנובע מצורך בנוחות או מבירוקרטיה. 

הבעיה בכך היא שהמסר שאנחנו מעבירים לדורות הגדלים בקירבנו הוא שהכל בר החלפה, הן במובן החומרי ואין במובן הבינאישי. 

אנחנו חיים בעידן בו מכשירי חשמל מוחלפים ללא הרף, צעצועים, בגדים ושאר מוצרים נזרקים ומוחלפים ללא מחשבה. אנחנו חיים שעידן של שפע צרכני שאינו מסתכל קדימה על מה שאנחנו משאירים מאחורינו: ערימות של זבל בלתי מתכלה ונזק איום ונורא לעולם. 

הרבה יותר קל לנהוג כך, אך הנזק לעולם שלנו הוא אדיר, ובלי לשים לב, אנחנו הורסים את היכולת שלנו להתקיים בו. העולם ימשיך להתקיים הרבה אחרי האדם, אבל מקומו של האדם בעולם ימשיך להתקיים כל עוד הוא יצליח לשמר את העולם בתנאים בהם הוא יכול להתקיים. 

אנחנו מגדלים דור שלא יודע מחסור, וזה טוב במובנים מסוימים, אבל הילדים שלנו שכחו את ערכם של חפצים.

לפני 20 שנה, סט טושים היה נשמר לשנים רבות, בכל פעם שסיימנו להשתמש בטוש, פקקנו והחזרנו למקום. אבל בדור בו הכל זול יותר, מהיר וחד פעמי, הילדים שלנו שכחו איך לשמור על חצפים. בכל יום אנחנו אוספים מהרצפה טושים בלי פקקים, פקקים לעוסים וניירות. ואז אנחנו עוצרים ומספרים לילדים על החפצים. מספרים את הסיפור שלהם – מאין באו ולאן הם הולכים. לפעמים זה עוזר.

אנחנו חיים בעולם שזורק לפח, בדור בו הרים של זבל צריכים להפוך לפארק חינוכי כדי שלא נשכח, כדי שנלמד.

אבל הדרך הטובה ביותר ללמד קיימות היא לחיות אותה. אנחנו מאמינים שאין בושה בבגדים משומשים, רהיטים יד שנייה או שימוש ממושך בחפץ. להפך, עולמם של ילדינו יהיה עשיר פי כמה אם על הדרך נלמד אותם לתקן, למסור ולמחזר במקום לזרוק.

ולכן אנחנו משתדלים לחיות את הקיימות יום יום.

אז איך אנחנו עושים את זה?

אנחנו משתדלים לגדל חלק נכבד מהמזון שלנו, לצרוך פחות מרוסס, פחות מהונדס, פחות משונע ויותר טרי. אין כמו התות הראשון של העונה.

היבולים שלנו מדושנים אך ורק על ידי קומפוסט שאנחנו מייצרים משאריות המזון שלנו.

אנחנו אוכלים אך ורק בכלים רב פעמיים, גם אם אנחנו יוצאים לטייל, אוכלים ו/או מבשלים בשטח, אין זכר לחד פעמי, אפילו עד רמת הכוסות.

לאחר השימוש הכלים מרוקנים אל תוך מיכל הקומפוסט ונשטפים (ע”י הילדים) בגיגית קטנה וייעודית בעזרת מברשת, טרם הכנסתם למדיח.

כלים רב פעמיים בטיול
כלים רב פעמיים
כלים רב פעמיים

מכשירי חשמל שהתקלקלו לנו (או לסובבים אותנו) משמשים למרכז הפירוקים, בו לומדים הילדים להשתמש בכלי עבודה,

מכירים את החלקים השונים במכשיר ושימושם ומפרידים בין חלקים שניתן להשתמש בהם לכאלו שלא (ואלו שלא ממויינים לפחי המיחזור השונים).

מחשב ישן הוא כיף של דבר, במיוחד כשאפשר “להחזיק את האינטרנט בידיים!” 

יהלי מחזיק את האינטרנט
פירוק מחשב
פירוק מחשב

הרהיטים שלנו כמעט כולם יד שנייה. לפעמים יש צורך בהתאמתם לצרכים שלנו, כך למשל שידת מדפים, יחידת מגירות, מדפי עץ מפורקים

וכמה כלי מטבח ישנים, הפכו תוך מספר שעות למטבח צעצוע לתפארת. לילדים זה לא ממש היה אכפת שהוא לא “חדש מהניילונים”…

מטבח צעצוע
מטבח צעצוע
מטבח צעצוע

גם בחוג הנגרות אנחנו משתדלים להשתמש ככל הניתן בחומרים קיימים כגון עצים ממוחזרים או מפירוק, גדר במבוק שאין בה צורך עוד

ושאריות עץ מנגריות ובניין. אם כך, מה דעתכם על בית העץ שלנו?

בית עץ
בית עץ
בית עץ
בית עץ
ריצוף בית עץ

חוץ ממשחקים “רגילים”, אנחנו משחקים גם באופן ירוק.

יש לנו גם מגוון גרוטאות בעזרתן ניתן לגוון את המשחק, לדמיין, לשנות את יעודן ולייצר כל הזמן משחקים חדשים,

כגון משרד של בית מלון או בניית מסלול מכשולים.

מיכלי מים (כאלה של המתקנים) הם גם אחלה תופים ומכסים של צידניות הם מסכי מחשב מצוינים.

גם טלפונים מקולקלים מאוד שימושיים, ומי צריך לונה פארק כשאפשר לקפוץ על טרמפולינות של שיחים?

משחק דמיון
משחק דמיון
שיחי טרמפולינה
חצר גרוטאות

ואפשר גם להתחבר לטבע ולבדוק מה הוא מציע לנו, למשל, לארוג מעלי תמר, לפסל בבוץ (מומלץ לצבוע אחר כך…)

או לצבוע מקלות שיכולים לשמש לפעמוני רוח צבעוניים.

צביעת מקלות לפעמוני רוח
פיסול בבוץ
אריגה בכפות תמר

ילדים נוטים להתחבר לטבע באופן טבעי, ועם התיווך הנכון, הם עשויים להרגיש חלק ממנו, הם עשויים להיות חברים של צמחים וחיות,

לאהוב ולהעריך. ואם יתמזל מזלם, הם לא יאבדו את הקשר הזה גם בבגרותם. 

ילדים שאוהבים את הטבע, מוצאים ביצור הכי קטן עולם שלם, ורוצים גם להעניק לו מכל שהם יכולים.

כך, למשל, נראים בתים ל”פשפשי אש” (או בשמם הרשמי: אדמונים מצויירים) שבנו הילדים,

ועל הדרך הם אירחו גם חיפושית קמח שעברה לה בדרך.

בית לפשפש האש
חמלה לחרקים
בית לפשפש האש

ולסיום, עד כה בעולם, רוב המהפכות והשינויים הירוקים התחילו מילדים, כך שמתפקידנו לעזור להם לעשות את מה שהם הכי טובים בו:

להראות לנו שאפשר אחרת.

מימין: גרטה טונברג, בת ה-16, הנערה המובילה את מחאת האקלים הגדולה בהיסטוריה,

שהייתה מועמדת לפרס נובל בשנת 2019, בנאומה מול האו”ם.

משמאל: סרטון של סי.איי (Conversation International), ארגון אמריקאי ללא מטרות רווח, הפועל למען הסביבה, בשיתוף עם ג’וליה רוברטס. 

הסרטון נקרא “אמא טבע” והוא מדובב מנקודת מבטו של הטבע על האדם, על עוצמתו והישרדותו של העולם גם אחרי המין האנושי.