כחובבת שפה ידועה, המחפשת תמיד את המשמעות ביסודות, האופן שבו תמיד קל לי להסביר את השימוש באלימות הוא זה: בילדותי מישהו העיר את תשומת לבי לכך ששורש המילה אלימות היא א.ל.מ, כמו אדם אילם. כשאני מסתכלת בראייה מטאפורית זה ממש

“אוף! לא ככה רציתי את זה! אני רוצה חדש!” זה משפט שלא ממש נעים לשמוע כשהילדים שלנו מציירים תמונה ומקמטים, או במקרה של בד הקנווס – זורקים לפח. פתרון טוב לכך הוא לתת להם לתכנן את מה שהם הולכים לצייר.

רוב הכיתות היום מסודרות ב”טורים”. כשאני נכנסת לכיתה, הסידור הזה אינו נעים לי. האם הוא נעים לכם? איזו אסוציאציה הוא עושה לכם? הידעתם שכששאלו אנשים איזה מוסד הם מכירים שהכי מזכיר להם בתי סוהר, רוב האנשים ענו שהמוסד הדומה ביותר

“מה נעשה עם הילדים בשבת?” סוף השבוע עבור רוב המשפחות הוא זמן בו אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים להעסיק את הילדים כדי שלא יטפסו על הקירות. רובנו שוכחים שסוף השבוע הוא גם זמן המנוחה שלנו, המבוגרים. לעתים אנחנו זונחים את הצרכים

אל לנו לשכוח שילדים הם חכמים – הם מבינים וסופגים הרבה יותר משאנחנו חושבים. קלישאתי, אך עם זאת נכון. מעבר לחוכמתם וקליטתם החושית המפותחת פי כמה משלנו (ילדים יודעים לאבחן רגשות באופן טוב יותר, רגישים לניואנסים ופנויים יותר לקליטת מסרים

כמו שהסברנו אתמול בנושא האוכל, גם כאן הכל עניין של תרבות וחינוך. ילדים ילמדו לפחד מהדברים שאנחנו מלמדים אותם שיש לפחד מהם. כשילד נולד, הדאגה המהותית ביותר עבורו היא היכן הוריו והאם יש מי שיספק את צרכיו. ככל שילדים גדלים,

יש להבין שמרבית ההתנהגויות האנושיות הן תלויות תרבות, הרבה יותר מאשר אופי או תכונות גנטיות. כך יש איזורים בעולם המתנהלים בקצב מהיר וצבע (כמו הונג-קונג) ומקומות בהם אנשים פועלים ברוגע ואטיות (כמו אירלנד). כולם אנשים, אך גישתם לחיים היא שונה.

הילדים שלכם מזלזלים? מתווכחים על סידור ומטלות הבית? לא משתפים פעולה עם פעילויות? שתפו אותם בהחלטות! מיצאו את מסגרת הגבולות שבתוכה ניתן לשחק, למשל, מטלות הבית להיום: קיפול כביסה, שטיפת כלים, סידור ארון. תנו לילדים לבחור באחת מהמטלות (תמיד עדיף