ב’עולם ומלואו’ אנו מאמינים בלהנות, בללמוד מתוך עשייה ולא מתוך ספרים, מחברות ומסכים. בעולם כפי שהוא היום קיים פער עצום בין הידע התיאורטי הבלתי נגמר אליו אנחנו חשופים, לבין העשייה עצמה, לבין האינטרקציה האנושית והתקשורת ביניהם. אנו שואפים לגעת בדברים בידיים, להתנסות, לחקור, להשתטות, להכיר ולהעזר אחד בשני, ולצמוח משם. למידה היא אינה רכישת ידע יבש בלבד, אלא נסיון, חוויה וחיבור אל עולמנו הפנימי.

לפני הרבה מאוד שנים, בתי הספר היו מתרחשים בטבע, בכיתות קטנות והתמקדו בעיקר בעשייה – ללמוד ליצור דברים. ככל שעברו השנים הכיתות גדלו, המשאבים קטנו, הדרישות התקשחו והמורים נאלצו למקד את הלימודים בתכנים התיאורטיים. הילדים שלנו שכחו איך זה להתעטף בגלימה ולהרגיש מלך לרגע, או לנשוף עשן כמו דרקון, או להחזיק פטיש בידיים, או לחפון פיסת אדמה, או לישון תחת כיפת השמיים. המסכים השתלטו וכולנו שכחנו איך מדברים ללא קיצורים וללא פרצופים, איך אפשר ליצור במקום לקנות דברים מוכנים.

אנו שואפים להחזיר ערכים אלו, לחזור אל היסוד, לחפור במעמקי נפשנו ולמצוא את האמנות שחבויה בכל אחד ואחת מאיתנו.