לוגו צוות

הצוות שלנו

שמי ליאור גורן-שחר, בת 35, גרה במושב סתריה (מעבר לדלת בית הספר), אמא לארבעה ילדים פרוותיים (בינתיים) –
טיפקס וזירו הכלבות, שפכטל (שפחתל) החתול ושוקי החתלתולה.
אני בוגרת ביה”ס הדמוקרטי בכפ”ס, בעלת ניסיון של שנים רבות בעבודה עם ילדים, כולל ילדים עם מוגבלויות שונות.
בוגרת ‘ביה”ס לתיאטרון הגוף’ (תיאטרון פיזי בשיטת לקוק) ו’אקו פלייבק’ (הנחיית קבוצות תיאטרון פלייבק תרפיה).
עוסקת כבר יותר מ-15 שנים בהדרכות ילדים ונוער. בעלת העסק ‘עולם ומלואו’ כ-6.5 שנים.
ברמת העיקרון אפשר לתמצת את הקיום שלי בזה שאני סוג של ילד בן 5, שלפעמים מעמיד פנים שהוא גדול.
אני משתדלת לפעול בחיי מתוך אידיאולוגיה, תשוקה, אמונה וחריצות. מאמינה שדרך חינוך אנחנו יכולים ליצור חברה מדהימה וטובה,
וגם להקל את הקיום של כלל האנושות, החי והצומח.
כיום אני מגשימה חלום ילדות ומקימה בית ספר דמוקרטי-יער ייחודי עם הרבה לב ונשמה.
בבית הספר אני הבעלים, המנהלת וגם מלמדת (כי אי אפשר להוציא אותי מהשטח).
בשנת הלימודים הקרובה אלמד את תחומי התיאטרון בבית הספר, שפת סימנים ובניית אתרי אינטרנט.
מירב מקלר
קוראים לי מירב מקלר, אני בת 36 ואמא של אריאל.
יש לי תואר ראשון באומנות וגרפיקה, תעודת לימודי אנתרופוסופיה ותעודת הוראה.
בזמני הפנוי אני אוהבת לעסוק בקריאה, ציור, סריגה ובכל מה שקשור למלאכת יד.
אבל מעל הכל, אני אוהבת ללמד ילדים, בעיקר בגלל שאני חושבת שהם אלה שמלמדים אותנו. אני אוהבת לראות את הניצוץ בעיניים
כשעולה להם רעיון ואני אוהבת להתרגש יחד איתם בזמן תהליך העבודה.
אני מאמינה שאומנות החינוך היא תהליך דו סטרי, בו המורה והתלמיד נמצאים יחד על אותה הדרך והם מעניקים אחד לשני זה מחוכמתו של זה.
בבית הספר אני מלמדת אמנות פלסטית, סריגה, תפירה, מלאכות עתיקות, קולנוע ותנ”ך.
סופרת, משוררת, מוזיקאית, מורה.
אמא לשלושה וסבתא לשישה. משוגעת על כולם.
אני אוהבת מאוד אנשים ורואה בילדים יצורים מופלאים שכיף לגדול איתם.
בבית הספר אני מלמדת שירה ומוסיקה, שעת סיפור, יצירה בנייר וכתיבה יוצרת..
שלום!
שמי בר, בת 31 מנען.
זה כבר כעשור שאני מעמיקה את החיבור האישי שלי לטבע ולסביבה, פוקחת את העיניים ואת הלב לראות את הפועם סביבי,
וזה לא מפסיק לרגע להפתיע ולרגש אותי.
כל אלו משתלבים באופן נפלא יחד עם חקירת “העצמי” דרך הגוף והתודעה וככל שאני מעמיקה יותר אני מגלה שהכל קשור אחד לשני ובשני.
לאחרונה משפניתי לתחום החינוך, חוויתי שאין ממלא ומספק יותר מלהעביר זאת הלאה – כגודל הנתינה כך גודל הקבלה.
מתרגשת לצאת כל פעם לעבודה ולראות מה יביא עימו היום!
בבית הספר אני מלמדת יוגה, ו”אדם ואדמה” (יערנות מאכל וטבע).
בנוסף אני אחראית על תחומי האדמיניסטרציה והלוגיסטיקה ונותנת מענה בתחום להורים ומתעניינים.
דניאל גרוס, בן 50, אבא לשלוש בנות – אופיר גל ורותם.
יש לי ניסיון של שנים רבות בעבודה עם ילדים, בין היתר עבדתי ארבע שנים ב”זיו נעורים” – עבודה עם נוער בסיכון,
תיפקדתי בשנתיים האחרונות כמנחה אחראי על תוכנית “מנהיגות” מטעם קרן קרב ואני מאמן את נבחרת ישראל בגלישת וויבסקי.
יש לי תואר ראשון במשפטים (LLB).
אני מאמין גדול בעבודה מעצימה עם ילדים, באפשרות לחוות למידה אמיתית מתוך סקרנות, התבוננות והתמודדות אישית.
בבית הספר אני מלמד את מקצועות הרוח: פילוסופיה, מולדת, חברים לדרך, הכיתה המעופפת (מסביב לעולם) ועוד.

שכפטל (או שפחתל למבינים),

בן שנה וחודשיים, ניצול פח
אשפה של פיצרייה בקריית גת.
בשעות הלילה אני עובד כסלקטור
בכניסה למועדון, במהלך היום אני
ישן או מטפס על עצים.
יש לי פרצוף אמיץ ולב קצת
הססן, סביר להניח שתראו אותי
רק מרחוק, אלא אם תהיו מאוד
עדינים, שקטים ורגועים.
יש לי נפש של צייד, גיבור
על עכברים, אבל גם נפש
של חמאה לענייני ליטופים.
שוקי קוקי שיקשוקי, בת 5 חודשים
(בערך) במקור משוק רמלה,
מתחת לדוכן הגבינות.
אני יללנית וחנפנית, משוגעת
על ליטופים, יונקת צווארים
ומחלקת גרגורים.
יש לי זנב עקום מאז שזוכרים אותי.
חושבים שהוא נשבר כשהייתי
ממש קטנה, היום אני בכלל
לא מרגישה שונה.
אני שובבה ופעילה. אוהבת
לרדוף אחרי כל מה שמתגלגל,
וגם אחרי מה שלא. אבל
הכי כיף זה לרוץ בבית הספר מצד
לצד, בלילה, כשאין פה אף אחד.
טיפקס, בת 9 (בשנות אדם),
אני “הענק הרגיש” של המקום.
גדולה, רזה, לבנה וזריזה.
שומרת על כולם ומעט חשדנית
כלפי זרים, אבל הכל מתוך
אהבה לילדים.
לידם אני נמסה ושוכחת הכל,
גם אם ילבישו אותי בתחפושות
או יעשו לי תסרוקות.
אני אוהבת לרוץ במרחבים
פתוחים, לחפור בורות
ולהשתזף בשמש.
זירו, קטנה מטיפקס בשלושה
חודשים, אבל מרעישה פי
חמישה ממנה.
אני סוג של טוחן אשפה או
שואב אבק, לאוכל יש
חשיבות עליונה בעיני, כל
השאר הרבה פחות חשוב.
אני נראית קצת כמו קבב
ומתהלכת כמו נקניקייה,
חובבת ליטופים גדולה,
עבורם אמכור הכל (חוץ
מאוכל כמובן), והאף שלי
לרוב מכוסה בבוץ,
אבל הלב שלי תמיד נקי.
בבית הספר אנחנו מלמדים ומלמדות חפירת בורות, ציד, אילוף, חמלה, אהבה ומשחקיות.