אל לנו לשכוח שילדים הם חכמים – הם מבינים וסופגים הרבה יותר משאנחנו חושבים. קלישאתי, אך עם זאת נכון.
מעבר לחוכמתם וקליטתם החושית המפותחת פי כמה משלנו (ילדים יודעים לאבחן רגשות באופן טוב יותר, רגישים לניואנסים ופנויים יותר לקליטת מסרים מהסביבה מכיון שראשם עמוס פחות, שחוק פחות ופתוח יותר), העולם היום נגיש ופרוץ יותר, אינפורמציה נשפכת עלינו מכל פינה ועל ילד צעיר לדעת לסנן מה רלוונטי לו ומה לא.
בהיעדר תשובות מאיתנו, עולם המבוגרים הקרובים לילדים, הילדים יגשו ויחפשו את האינפורמציה המעניינת אותם בקרב מבוגרים אחרים, חברים, והכי נורא – האינטרנט או הטלוויזיה.
במקומות אלו לרוב הם ימצאו תשובות מסולפות, דיעות קיצוניות ואף תכנים שאינם תואמים את גילם ואת יכולת ההכלה שלהם.
לכן חשוב שנענה על כמה שיותר מהשאלות שלהם, עם אינפורמציה כמה שיותר אמיתית אך כמובן שתואמת את גילם ותפישתם.
יש לזכור שאנו חיים בישראל – מדינה מוכת מלחמה, אלימות וצבא. מדינה ועם שידעו אינספור רגעי אבל וקושי. כל אלו הם חלק מהמציאות של ילדינו ואיננו יכולים להגן עליהם מפניה, אלא רק להנגיש להם את האינפורמציה הנכונה בצורה הכי פחות מפחידה שאפשר.
יש להתאים את השיח ולהקביל אותו לדברים שהם מכירים ומבינים, כי הלא נודע הוא המפחיד ביותר, ועם זאת, אין צורך לפרט עד רמת ההפחדה.
קחו בחשבון שלפעמים מה שנגיד בכל זאת יפחיד את הילד, וזה בסדר, בסופו של דבר יש ממה לפחד. זו הזדמנות נהדרת ללמד אותם על התמודדות עם פחדים ועם המציאות שלפעמים אינה עולה בקנה אחד עם עקרונותינו ורצוננו. זו כמובן גם הזדמנות נהדרת לחשוף בפניהם שגם לנו, המבוגרים, יש פחדים (למשל, אנחנו מפחדים כשהם חוצים את הכביש כי אנחנו אוהבים אותם ודואגים להם) ושזה בסדר קצת לפחד, אם לא נותנים לפחד להשתלט עלינו ולהגביל אותנו היכן שאין צורך.
אבל הדבר הנורא ביותר שאנו יכולים לעשות זה להתחמק ולא לענות על שאלות קשות.
פחד היא תחושה קשה וחוסר ידיעה מעצים אותה. זה נכון גם אצל מבוגרים אך פי כמה אצל ילדים אשר עולם הדמיון שלהם מפותח מאוד והגבול בין המציאות לדימיון מטושטש למדי.
הילד/ה שלכם העלו שאלה קשה? שאלו על מיניות, שאלו על מוות, שאלו על מלחמות, שקרים וכד'?
אל תשאירו אותם ללא תשובה! שבו ברוגע והסבירו, סיימו את השיחה בנימה נעימה. הראו להם שאין שום שאלה שהם לא יכולים לשאול. וכמובן, אם אין בידיכם את התשובה – אל תשקרו, פשוט אימרו שאינכם יודעים. לעתים אפשר להציע לחפש ביחד את התשובה באינטרנט ולהראות להם את הדרך הנכונה לחפש, ולפעמים אפשר להשאיר את השאלות פתוחות ופילוסופיות – אין שום בושה בלהודות שאנחנו לא יודעים הכל, להפך, זו למידה מאוד חשובה עבורם לדעת שגם המבוגרים בחייהם אינם יודעי-כל ושתמיד יש מה ללמוד.
***כמה משפטים על השיר המצורף – את השיר כתבה ילדה בכיתה ב' בשם יערה שבו. בתחרות שירים לפסטיגל שנערכה ב1997 היא זכתה ברוב מכריע והשיר הכה הדים בעולם הילדים והמבוגרים כאחד. שיר שמראה לנו שהילדים שלנו יודעים טוב מאוד מה קורה פה וחווים איתנו את הקושי. גם היום, 21 שנים אחרי, אני עדיין משמיעה לילדים את השיר והם מזדהים ומתאהבים בו ישר. גם מוסיקה היא דרך להתמודד עם הקושי והפחד.